נישואין וזוגיות אינם באים לבטל את האני של כל אחד מבני הזוג, מטרתם איננה לכבול ולשלול את האישיות המיוחדת של כל אחד מהם, את רצונותיו וצרכיו, אלא באים לאפשר לכל אחד מבני הזוג להגשים את עצמו וביחד ליצור עולם חדש נוסף לשני העולמות הפרטיים שלהם.
נישואין וזוגיות אינם באים לבטל את האני של כל אחד מבני הזוג, מטרתם איננה לכבול ולשלול את האישיות המיוחדת של כל אחד מהם, את רצונותיו וצרכיו, אלא באים לאפשר לכל אחד מבני הזוג להגשים את עצמו וביחד ליצור עולם חדש נוסף לשני העולמות הפרטיים שלהם, עולם של "ביחד" שיש בו אהבה עצמית, ביטחון, עניין, הנאה וסיפוק ובאמצעות המרחב הזוגי הזה, לאפשר התפתחות וצמיחה אישיים וביטוי לכל אחד מבני הזוג של כל הפוטנציאל הטמון בו.
אצל זוגות רבים רווחת תפיסה מוטעית לגבי הזוגיות לפיה ה"ביחד" הזוגי פירושו שהם אמורים לפעול כל הזמן ביחד, לחשוב, להרגיש ולרצות אותו דבר, כמו להיות אחד! ורק ביחד הם חווים את עצמם כשלמים. אך השלם הזה לקוי הוא אינו שלם באמת, היות והוא רק חלק מהפוטנציאל של כל אחד מהם, אותו חלק שהשני מסכים לו, הבדלים ושונות בין בני הזוג יכולים להיתפס אצלם כדחייה, נטישה, חוסר אהבה וחוסר נאמנות ופגיעה בכבוד. הרצון הוא למיזוג מושלם עם בן הזוג שכן רק באמצעות התמזגות כזו בני הזוג יהפכו ליישות אחת, דבר המעניק להם ביטחון שצורכיהם יסופקו במלואם ומרגיע את החרדה מפני דחייה ונטישה והכאב הכרוך בהם. הפנטזיה היא להרגיש שמחה ואושר עילאי רצוף שכל הצרכים מתמלאים ע"י בן הזוג בדיוק ובזמן כפי הצורך. אך מה לעשות שזה קורה רק באגדות ובני הזוג אינם מסוגלים לספק את מלוא הצרכים אחד של השני כי זו משימה בלתי אפשרית. המציאות מורכבת ומגוונת וכוללת מצבים אנושיים רבים המונעים מבן הזוג לענות על הצרכים היות והוא אדם נבדל ושונה עם עולם ייחודי משלו ולעיתים, הרצונות, הרגשות והצרכים שלו עומדים בסתירה לאלו של בן הזוג.
היבט נוסף בעייתי בקשר מסוג כזה הוא הפשרה, היות שלכל אחד מבני הזוג יש צורך באישורו של השני על-מנת להרגיש שלם ,הפשרה שנעשית ביחס לצרכים לרצונות ולרגשות מונעת מהאדם לחוות את עצמו במלואו, להתנסות בחוויות שבאופן טבעי, מתוך כך שהוא נבדל שונה ומיוחד בפני עצמו הוא אינו יכול לחוות ולכן תמיד ישנו תיסכול ותחושת רייקנות גם כאשר הנישואין רגועים,שלווים ומחוייכים... אז איך יכול אדם שחי בפשרה ואינו ממצא את עצמו על-פי הייעוד האמיתי שלו, לאהוב את עצמו? ואם הוא אינו באמת אוהב את עצמו , האם הוא יכול לאהוב את בן הזוג באמת בשלמות? הדרך הנכונה לבניית זוגיות אמיתית מתחילה בבגרות וביכולת של כל אחד מבני הזוג להכיל את השני כפי שהוא, לעודד ולתמוך בבן הזוג להתקדם ולמצות את תכליתו על-פי דרכו , גם אם היא איננה נוחה לו.
אם כל אחד מבני הזוג יממש את הפוטנציאל הטמון בו יאהב את עצמו, ללא פשרות ויהיה באמת שמח ומאושר, היות שלא התעלם מצרכי נשמתו ואת האהבה והשמחה הזו יביא אל תוך הזוגיות , אז רק אז אפשר לומר שהזוגיות היא בריאה, מעצימה ואוהבת.
אורית סגל
אימון אישי ועיסקי
050-5939090
