כאשר עיקר המגמה הוא לעשות מה שהם אוהבים וטובים בו.
תכירו את מיי מרטון בן חור, יוצרת ומטפלת דרך מוסיקה וביבליותרפיה, שהגיעה לרמת הגולן עם משפחתה לפני כשנה ממושב צפריה אשר במרכז הארץ.
תכירו את מיי מרטון בן חור, יוצרת ומטפלת דרך מוסיקה וביבליותרפיה, שהגיעה לרמת הגולן עם משפחתה לפני כשנה ממושב צפריה אשר במרכז הארץ.
מיי ספרי לנו ראשית מה זה ביבליותרפיה?
ביבליותרפיה היא שיטת טיפול רגשי מתחום ההבעה והיצירה, שעושה שימוש בתהליכי קריאה וכתיבה ובאומנות המילה הכתובה.
אני חושבת שמה שמייחד את הביבליותרפיה היא נוכחותו של הקול השלישי בחדר הטיפול.
מהו הקול השלישי?
הקול השלישי מובא מבחוץ באמצעות טקסטים שהמטפל או המטופל מביאים למפגש, זה גם עשוי יכול להיות קול שנכתב במהלך הטיפול ושסביבו נעשית העבודה הטיפולית. הטקסטים הספרותיים הנוכחים בדיאלוג הטיפולי, הם מעין מאגר סיפורים אלטרנטיביים, מטאפורות רלוונטיות, ויסודות ספרותיים אחרים, שבכוחם לסייע בקידום התהליך הטיפולי.
הטיפול הביבליותרפי, הוא כלי שמאפשר לעקוף מחסומים רציונאליים ומאפשר בעדינות לגעת ביתר קלות במה שאנו מכירים כתת מודע.
זאת נעשה בצורה עקיפה דרך נרטיב ולא בצורה ישירה. "זה בעצם כמו זמן חלימה" אומרת בחצי חיוך.
ואיך המוזיקה משתלבת בדרך הטיפול?
בתחום הטיפול הרגשי יש חלוקה למספר סוגים של טיפולים הבעתיים (מלשון הבעה)
לפעמים עלולה להיחוות הגבלה בשימוש שפות טיפול שונות ומגוונות שעשויות להעיר נרטיבים, סיפורים שונים אצל המטופל.
בטיפול משולב, למשל, מוסיקה וביבליותרפיה קיימת היכולת להשתמש בשתי שפות טיפוליות שעשויות להשלים אחת את השניה.
אני רואה את הטיפול במילים, לעיתים שכלי יותר, ויש שמגיע הרגע בטיפול בו נגמרות המילים אפשר "לכסות" במוסיקה ולעורר את הרגש. ולהיפך.
מה הרקע המוסיקלי שלך?
מילדות למדתי לנגן גיטרה והפקתי הנאה רבה מהאזנה למוסיקה מגוונת. ללא קשר הייתי כותבת, הרגשתי שמקומה של הכתיבה בחיי הוא במגירה, כי הכתיבה היוותה עבורי מקום של קסם, מחסה ושחרור.
ספרי לי על התהליך שהוביל אותך להוציא חומרים מהמגירה ולהופיע איתם.
כמו בכל דבר בחיים, לקח לי זמן להבין שאפשר וגם רצוי לשלב את סך השפות שאני מבינה ושמדברות אלי ואני דרכן. ובעצם זה קרה תוך כדי הליווי של אבי לפני מותו (לפני כ 4 שנים).
בתקופה שכבר הבנו במשפחה שאנחנו בתהליך של פרידה ממנו, השתחררו המעצורים והצלחתי לגרום לאבי לכתוב וזאת אחרי שקראתי בספר ששמו "לרמות את המוות" (סנגיי גופטה)
על סיפורים מרתקים של אנשים שניצחו את המוות כנגד כל הסיכויים. היה שם משפט שהצית בי את התקווה- " שהמוות אינו אירוע יחיד, אלא תהליך שניתן להתערב בו ואף להתאושש ממנו".
ומאותה נקודת זמן התחלתי ללוות את אבי בתהליכי כתיבה רגשית, צעד צעד ולאט לאט,
הוא החל להכיר ברגשות הנעלים ביותר שבהם חש לאורך חייו ובתוך השיוט הזה אבי הרגיש שחרור מוחלט ושיחזור רגשי מאוד עמוק לאותם זיכרונות שהחייה בחיים בפעם הראשונה על גבי דף.
אבי. שמעולם לא כתב טקסט שירי או סיפורי בחייו.
לאחר שהיו בידיו די והותר טקסטים הוא החזיר לי אותם וביקש שאלחין ואשיר אותם.
הבקשה שלו הייתה כרוכה בהמון המון עבודת עריכה ועיבוד שלא הייתי מוכנה לה רגשית כי אלו מילים חד פעמיות שלא יכולתי לגעת בהן.
למזלי, אבי היה אדם עקשן ולא ויתר עד שלא ישבתי לערוך ולעבד את השיר הראשון, וכשזה קרה בבוקר מוקדם אחד של שבת, חשבתי שאני פתורה וסיימתי את תפקידי.
אבל זה רק המריץ אותו לרצות לעבד, לערוך ולהלחין טקסטים נוספים. אפשר לומר שעברנו יחד טיפול משותף והדדי שמצד אחד,
דחק באבי בפעם הראשונה בחייו ליצור, על מנת לאפשר צוהר להחלמה, ומצד שני, דחק בי לאתגר את עצמי בכל פעם ברמה אחרת, בתוך תהליך יצירה של אדם אחר ומשמעותי.
בסוף כל היזע וה-המון דמעות, נולדו שירים. תהליך השירה, ההלחנה והנגינה היה הטיפול שאבי העניק לי מסתבר. עד היום.
לפני שהוא נפטר הוא זכה לשמוע סקיצות של שיריו שהוקלטו באולפן מקצועי והופקו בתהליך יצירה מאוד משמעותי יחד עם עמיר לב שלקח את זה בשתי ידיים
ועם הרבה סבלנות, הוביל כל שיר למקום שבו היה צריך להיות. בדרך של כבוד למילים של אבי .
כיום מיי יוצרת ומופיעה עם הרכב ושמו "מייס'" גולני מקומי מוצלח מאוד עם חומרים מקוריים וגם קאברים ומטפלת בקליניקה פרטית אשר במושב כנף וכן במקומות נוספים בגולן.
וממשיכה ליצור, להתפתח ולכתוב.
>>> 16.11 יום חמישי במושב רמות הופעה עם שמעון זומר <<<
אני חושבת שמה שמייחד את הביבליותרפיה היא נוכחותו של הקול השלישי בחדר הטיפול.
מהו הקול השלישי?
הקול השלישי מובא מבחוץ באמצעות טקסטים שהמטפל או המטופל מביאים למפגש, זה גם עשוי יכול להיות קול שנכתב במהלך הטיפול ושסביבו נעשית העבודה הטיפולית. הטקסטים הספרותיים הנוכחים בדיאלוג הטיפולי, הם מעין מאגר סיפורים אלטרנטיביים, מטאפורות רלוונטיות, ויסודות ספרותיים אחרים, שבכוחם לסייע בקידום התהליך הטיפולי.
הטיפול הביבליותרפי, הוא כלי שמאפשר לעקוף מחסומים רציונאליים ומאפשר בעדינות לגעת ביתר קלות במה שאנו מכירים כתת מודע.
זאת נעשה בצורה עקיפה דרך נרטיב ולא בצורה ישירה. "זה בעצם כמו זמן חלימה" אומרת בחצי חיוך.
ואיך המוזיקה משתלבת בדרך הטיפול?
בתחום הטיפול הרגשי יש חלוקה למספר סוגים של טיפולים הבעתיים (מלשון הבעה)
לפעמים עלולה להיחוות הגבלה בשימוש שפות טיפול שונות ומגוונות שעשויות להעיר נרטיבים, סיפורים שונים אצל המטופל.
בטיפול משולב, למשל, מוסיקה וביבליותרפיה קיימת היכולת להשתמש בשתי שפות טיפוליות שעשויות להשלים אחת את השניה.
אני רואה את הטיפול במילים, לעיתים שכלי יותר, ויש שמגיע הרגע בטיפול בו נגמרות המילים אפשר "לכסות" במוסיקה ולעורר את הרגש. ולהיפך.
מה הרקע המוסיקלי שלך?
מילדות למדתי לנגן גיטרה והפקתי הנאה רבה מהאזנה למוסיקה מגוונת. ללא קשר הייתי כותבת, הרגשתי שמקומה של הכתיבה בחיי הוא במגירה, כי הכתיבה היוותה עבורי מקום של קסם, מחסה ושחרור.
ספרי לי על התהליך שהוביל אותך להוציא חומרים מהמגירה ולהופיע איתם.
כמו בכל דבר בחיים, לקח לי זמן להבין שאפשר וגם רצוי לשלב את סך השפות שאני מבינה ושמדברות אלי ואני דרכן. ובעצם זה קרה תוך כדי הליווי של אבי לפני מותו (לפני כ 4 שנים).
בתקופה שכבר הבנו במשפחה שאנחנו בתהליך של פרידה ממנו, השתחררו המעצורים והצלחתי לגרום לאבי לכתוב וזאת אחרי שקראתי בספר ששמו "לרמות את המוות" (סנגיי גופטה)
על סיפורים מרתקים של אנשים שניצחו את המוות כנגד כל הסיכויים. היה שם משפט שהצית בי את התקווה- " שהמוות אינו אירוע יחיד, אלא תהליך שניתן להתערב בו ואף להתאושש ממנו".
ומאותה נקודת זמן התחלתי ללוות את אבי בתהליכי כתיבה רגשית, צעד צעד ולאט לאט,
הוא החל להכיר ברגשות הנעלים ביותר שבהם חש לאורך חייו ובתוך השיוט הזה אבי הרגיש שחרור מוחלט ושיחזור רגשי מאוד עמוק לאותם זיכרונות שהחייה בחיים בפעם הראשונה על גבי דף.
אבי. שמעולם לא כתב טקסט שירי או סיפורי בחייו.
לאחר שהיו בידיו די והותר טקסטים הוא החזיר לי אותם וביקש שאלחין ואשיר אותם.
הבקשה שלו הייתה כרוכה בהמון המון עבודת עריכה ועיבוד שלא הייתי מוכנה לה רגשית כי אלו מילים חד פעמיות שלא יכולתי לגעת בהן.
למזלי, אבי היה אדם עקשן ולא ויתר עד שלא ישבתי לערוך ולעבד את השיר הראשון, וכשזה קרה בבוקר מוקדם אחד של שבת, חשבתי שאני פתורה וסיימתי את תפקידי.
אבל זה רק המריץ אותו לרצות לעבד, לערוך ולהלחין טקסטים נוספים. אפשר לומר שעברנו יחד טיפול משותף והדדי שמצד אחד,
דחק באבי בפעם הראשונה בחייו ליצור, על מנת לאפשר צוהר להחלמה, ומצד שני, דחק בי לאתגר את עצמי בכל פעם ברמה אחרת, בתוך תהליך יצירה של אדם אחר ומשמעותי.
בסוף כל היזע וה-המון דמעות, נולדו שירים. תהליך השירה, ההלחנה והנגינה היה הטיפול שאבי העניק לי מסתבר. עד היום.
לפני שהוא נפטר הוא זכה לשמוע סקיצות של שיריו שהוקלטו באולפן מקצועי והופקו בתהליך יצירה מאוד משמעותי יחד עם עמיר לב שלקח את זה בשתי ידיים
ועם הרבה סבלנות, הוביל כל שיר למקום שבו היה צריך להיות. בדרך של כבוד למילים של אבי .
כיום מיי יוצרת ומופיעה עם הרכב ושמו "מייס'" גולני מקומי מוצלח מאוד עם חומרים מקוריים וגם קאברים ומטפלת בקליניקה פרטית אשר במושב כנף וכן במקומות נוספים בגולן.
וממשיכה ליצור, להתפתח ולכתוב.
>>> 16.11 יום חמישי במושב רמות הופעה עם שמעון זומר <<<
