אימרה שבועית:
אל תזכור מה שתיתן, ואל תשכח מה שתקבל... {בעלי המוסר}
סטטוס שבועי:
אחת הסיבות לאי התבוננות בנפלאות הבריאה היא כח ההרגל המונע מאיתנו להתבונן בהן במבט מעמיק. ההרגל 'ממית' את רגשות ההתעוררות. כאשר פוקדת אותנו התעוררות, אנו שואפים לשנות את הדרך שצעדנו בה עד עתה, ולכוון את עצמנו לאורח חיים מחודש ומזוכך. האדם זקוק להתעוררות פתע שתוציא אותו מן ההרגל ומן השגרה. אסונו של האדם מקורו בעובדה, שהוא מתרגל למצבו ומשלים עמו. אם היו מראים לאדם בצורה מוחשית לאן הוא הגיע, ולאן יכול היה להגיע. בוודאי היה מתעשת ומתייעל.
זה הוא טבעו של האדם. הדברים המורגלים לו מהעבר מונעים ממנו התעוררות מחודשת. רק מציאות חדשה משפיעה עליו ומעוררת אותו.
ציטוט שבועי:
אין ספק כי מדינת ישראל היא מרכזו של העם היהודי, על בעיותיו המדיניות, הפוליטיות והחברתיות. אך חייבים אנו שגם תורת ישראל תהיה חלק בלתי נפרד מהמדינה. {דוד בן גוריון}
סיפור שבועי:
'תושב חוזר..'
אל הציונות הגעתי דוקא בתקופת העדרי מן הארץ. זה היה כאשר בתום מלחמת ששת הימים נסעתי להמשיך את לימודיי הגבוהים בקנדה. מטרתי היתה לסיים במהירות את הלימודים ולחזור ארצה. אולם מה שקורה לישראלים רבים המגיעים ליבשת הצפון אמריקאית ונתקלים לראשונה בצורת חיים נוחה ומסודרת, קרה גם לי, ותקופת השהות שלי בקנדה הלכה והתארכה. ההחלטה לחזור ארצה הייתה פרי מאבק פנימי בין רוח לחומר. בין הרפיון הטבעי, הנובע מתחושת הנוחות והשפע, לבין המניעים הישראליים-ציוניים-יהודיים.
התברר לי, שהעובדה שאדם נולד בישראל, מסיים בה תיכון ורוכש השכלה אקדמית, ואף משרת בצה"ל - עדיין אינה ערובה לשמירת ה'ישראליות' למשך תקופה ארוכה, שעה שמסביב מפתה חברת השפע במלוא אפשרויותיה.
במרוצת חמש השנים שביליתי בקנדה, עברו עלי שעות של חולשה, אך התגברתי עליהן, ולא בזכות המטען הציוני והיהודי שאגרתי ולקחתי עמי מהאוניברסיטה העברית, אלא בזכות הבקיאות המחודשת בתנ"ך, בהיסטוריה יהודית, בספרות עברית ובתולדות הציונות, שרכשתי תוך כדי לימוד עצמי בספריה קטנה בטורונטו.
עד אז ככל ישראלי, למדתי נושאים אלה רק כדי לעבור את בחינת הבגרות, אך ללא התרוממות רוח ועניין מאד, וללא היחס הראוי ואותה התפעמות נוכח הישמרות העם היהודי והישג תקומתנו במולדת. {ד"ר אקרמן - ירושלים}
פרשה שבועית:
פרשת בהעלותך / 'חוק וסגר'
"ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים והעם לא נסע עד היאסף מרים"{במדבר י"ב ט"ו}.
שבעה ימים הייתה מרים, אחות משה, מצורעת. שבעה ימים הורחקה אשה דגולה זו מתוככי מחנה ישראל.
התורה מטילה עלינו את חובת הזכירה של פרשה זו; זכירה שהפכה למצווה: "זכור את אשר עשה ה' למרים בדרך, בצאתכם ממצרים" {דברים כ"ד ט'}.
היה זה רגע קשה בחיי גדולי האומה.
מרים, האחות הנאמנה והמסורה, שבזכותה נולד משה, והיא זו שציפתה לו ליד היאור, מדברת עתה, לכאורה, סרה באחיה. ברור לנו שאין מדובר כאן, חלילה, בפן הנחות של חטא לשון הרע. ובכל זאת, משהו התחולל שם, והתורה מנצלת את האירוע המצער לצורך חינוכו של העם.
פעמים רבות בוואריאציות שונות מזהירה התורה את עם ישראל מפני חטאי הלשון. היא תובעת להמנע מלשון הרע, רכילות, הוצאת שם רע, שקר וניבול פה. היא מלמדת אותנו את האמת הגדולה, שדיבורו של אדם מלמד על אופיו. הלשון הוא ראי הנפש. בעקבות כך מוטל על האדם לנקות את לשונו, שכן חייב הוא לשמור על נקיון נפשו.
סיפור מרים ועונשה מוסיפים מימד מוחשי לתוצאות העגומות של חטא זה. אולי תגרום זכירתו המתמדת לבלימת הפה ולסכירתו.
מרים נענשה ובו זמנית קיבלה גם שכר וכבוד. ביאור הפסוק {צפניה ב' ג'} "באשר משפטו פעלו" – 'באשר משפטו (של האלוקים) שם פעלו' {מסכת יבמות ע"ח עמוד ב'} מבטא את אופיו של המשפט האלוקי. כפי שניסח זאת רש"י בהסברו למילים אלו: 'במקום שדנים את האדם, מזכירים את פועל צדקותיו'.
תכונת המשפט האלוקי מחייבת שקלול מאוזן של האדם הנידון. נלקחים בחשבון כל מעשיו, תולדות חייו, הרקע עליו גדל והמציאות החברתית בה עוצבה אישיותו. האישיות השלימה עומדת למשפט ולא המעשה הרע, הבודד.
על כן, מכח מבט מושלם זה, שהיא נחלתו של האלוקים בלבד, מגולם בעונש עצמו גם השכר.
מחמת חטא לשון הרע סבלה מרים מצרעת, ונידונה להסגר 7 ימים מחוץ למחנה. אך העונש גרם לה גם שמחה:
"והעם לא נסע" - במקום בידודה חשה מרים גם בכבוד שמעניק לה האלוקים לעיני העם כולו. כשם שהיא המתינה לאחיה בסמוך ליאור, יחכה עתה כל עם ישראל בסבלנות עד לצאתה מן ההסגר, העם לא ימשיך במסעו.
גישה אלוקית זו כלפי האדם ומעשיו, עוברת כחוט השני בדפי התנ"ך והיא מבטאת את האמת המוחלטת, את מאזני הצדק - באיזונם המלא. היא מלמדת, שאין להפריד בין מעשי האדם השונים ולדונם כל אחד בפני עצמו. הפרדה כזו תפגע באמת, תעוות את המציאות, ותביע כלפיו הערכה לא נכונה.
באמצעות גישה זו מסוגלים אנו לפתוח דף חדש, איכותי יותר, כפי שהיטיב לבטא זאת התנא יהושע בן פרחיה בפרקי אבות: 'והווה דן את כל האדם לכף זכות' {פרק א'}.
דון את כל האדם! חשוב בשעה שאתה דן אותו על המכלול, על כולו! אזי תוכל לדונו לכף זכות! כאשר כל אישיותו תעמוד לנגד עינינו, נוכל בנקל ללמד עליו זכות. נמצא ללא קושי את ההסבר למעשים שכמעט גרמו לנו לחרוץ את דינו לחובה.
אז גם נגלה שנוכל להבין אותו ולסלוח לו.
{מעובד מספרו של הרב משה גרילק – 'פרשה ולקחה'}
שבת שלום – יהונתן גרילק